חן בקרת אקלים בע"מ נ' מבריק הגליל בע"מ ואח'

פסק דין

הצדדים לתביעות, העובדות הצריכות להן והטענות העומדות בבסיסן, בתמצית

1.התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "התובעת") הינה חברה העוסקת, בין היתר, בשיווק מפוחים, מאווררים ושואבי אבק תעשייתים, לרבות מתן שירותי ייעוץ, תכנון והתקנה וכן שירותי תיקון ואחזקה של המערכות הנ"ל. הבעלים והמנהל של התובעת הינו מר עידו יונתי (להלן: "עידו", תצהירו סומן והוגש ת/2). מנהל השיווק של התובעת הינו בנו של עידו, משה (להלן: "משה", תצהירו סומן והוגש ת/1). לדברי עידו ומשה, גם יתר בני המשפחה נוטלים חלק בפעילות התובעת, כאשר הבן רענן עובד בלוגיסטיקה (להלן: "רענן", עדות עידו בעמ' 46 שו' 13-19).

הנתבעת הינה העוסקת בניכוי רכיבים בחול (להלן : "העסק"). בעלי המניות של הנתבעת, בחלקים שווים בינהם, הינם הנתבע מס' 2 (להלן: "פרץ") ומר אריאל ביטון (להלן: "ביטון"). פרץ וביטון מתגוררים במושב אביבים שבצפון הארץ. לצורך ניהול עסקה, שכרה הנתבעת מבנה במושב פרוד.

2.בשלהי שנת 2005 נערכה פגישה בין פרץ לבין נציגי התובעת במטרה להקים מערך לשאיבה וסינון אבק בעסק של הנתבעת, השוכן כאמור במושב פרוד. לטענת פרץ, הוא יצר קשר עם אנשי התובעת בעקבות המלצה שקיבל ממר שמואל גל, מהנדס מכונות בחברת מתכת שתולה (פרץ בעמ' 61 שו' 13). אין מחלוקת בין הצדדים שבסמוך למועד זה ביקרו משה ועידו במבנה ובחנו את צרכיו (עדות משה בעמ' 26 שו' 17-26, עידו בעמ' 50 שו' 12). בעקבות ביקור זה, ניתנה הצעתה של התובעת מיום 15/1/06 להקמת מערך שאיבה וסינון אבק, נספח א' לנ/1 (להלן: "המסמך מיום 15/1/06"). קיימת מחלוקת אם מסמך זה מהווה הסכם, כטענת הנתבעת, או שמא אין מדובר בהסכם, כטענת התובעת (ראו עדות משה בעמ' 21 שו' 17), למחלוקת זו אתייחס בהרחבה בהמשך. בכל מקרה, אין מחלוקת שבאותו מסמך ניתנה הצעה להקמת מערך בסך של 50,000 ₪ ללא מע"מ, כאשר סך של 10,000 ₪ ישולם במזומן וארבע המחאות על סך של 10,000 ₪ ימסרו בידי התובעת בעת ההתקנה (להלן: "המערך הראשון"). המקדמה בסך 10,000 ₪ שולמה.

3.אין מחלוקת בין הצדדים שהמערך הראשון הותקן, אם כי קיימת אי בהירות באשר למועד ההתקנה ולנוכחים בעת ההתקנה, גם לכך אתייחס בהמשך. בעת התקנת המערך הראשון או מספר ימים לאחר מכן, הסתבר כי המערך אינו מתאים לייעודו: לטענת התובעת, הסתבר שהנתבעת מייעדת את המערך לחדר הכפול בגודלו מזה שהוצג לה לראשונה (סעיף 10 לכתב ההגנה שכנגד), ואילו לטענת הנתבעת המערך הראשון שהותקן "לא עבד ונתגלו בו ליקויים רבים" (סעיף 7 לכתב ההגנה). לפיכך, הגיעו הצדדים להסכמה בנוגע להחלפת המערך הראשון במערך אחר, גדול יותר. לטענת הנתבעת, היא הסכימה ל"שדרג" את המערך הראשון בחוסר ברירה, כיוון שכבר נקלעה להוצאות והיה בידיה צבר הזמנות מלקוחות; לטענת התובעת, מדובר בהזמנה חדשה לגמרי, שונה בתכלית מהמערך הראשון, והפעם בהתאם למימדי אולם הייצור של הנתבעת. התובעת מוסיפה וטוענת שבניגוד למערך הראשון שהיה מערך שקים, המערכת השנייה התבססה על יחידות קרטיג' .

4.לטענת התובעת, לצורך ביצוע המערך עם יחידות הקרטיג' (להלן: "המערך השני"), נחתם בין הצדדים הסכם, הנושא את התאריך 22/1/06, צורף כנספח ג' לת/1 (להלן: "המסמך השני"). המסמך השני כולל חלק מודפס וחלק בכתב ידו של משה, ראו הודאתו בעמ' 20 שו' 18. אין מחלוקת שהמסמך השני אינו נושא את חתימת הנתבעת או פרץ. במסמך השני נקבע בחלק המודפס שעלות המערך השני תעמוד על סך של 230,000 ₪, ואף פורטו בו העבודות אותן צריכה התובעת לבצע על חשבונה (בין היתר, הנמכת תקרה והקמת קיר חוצץ מפלדה, להלן: "הקיר החוצץ"). בחלק בכתב יד נרשם שהנתבעת היא זו שתבצע את הקיר החוצץ והתקרה וכן עבודות נוספות (אספקת מדחס אויר; ביצוע חיבורי חשמל; ביצוע פתחים בבטון). התובעת טוענת שלאור הסכמת הנתבעת לביצוע חלק מהעבודות בעצמה, מטעמי חיסכון של הנתבעת, ניתנה לה הנחה בשיעור של 20% ועלות המערך השני עמדה על סך של 184,000 ₪.

5.גרסת הנתבעת ופרץ לעניין המערך השני שונה בתכלית – לטענתם, לאחר התקנת המערך הראשון הסתבר כי זה אינו פועל וקיימים בו ליקויים רבים. משכך, הסכימה הנתבעת בלית ברירה להסכים להצעת ה"שדרוג", תוך שנאמר לה שיש צורך בהכפלת היחידות. בהתאם, סוכם בין הצדדים שהנתבעת לא תמסור את ארבעת השיקים עליהם התחייבה בעת ההתקנה הראשונה; התובעת תדאג להקים את המערך השני תמורת הסך של 90,000 ₪. לטענת הנתבעת, סכום התוספת של 40,000 ₪ מורכב מ – 50,000 ₪ (כשווי המערך הראשון, בשל הצורך להכפיל את המערך) בניכוי 20% שניתנו כהנחה. הנתבעת מכחישה בכל תוקף כי המסמך השני משקף את ההבנות בנוגע למערך השני ומהווה הסכם מחייב – לטענת הנתבעת ופרץ (יכונו להלן: "הנתבעים"), מדובר במסמך מפוברק ומזויף שנכתב לאחר מעשה; הנתבעים טוענים כי אינם חתומים על מסמך זה; לטענתם, הצדדים לא פעלו על פי מסמך זה. לא זו אף זו, ולתמיכה בטענה לפיה הסכום הנוסף שסוכם לתשלום עומד על 40,000 ₪ בלבד, מפנים הנתבעים לשמונת השיקים אשר ניתנו לתובעת לאחר התקנת המערך השני (השיקים צורפו כנספח ז/ לת/1). הנתבעים מקשים ושואלים הכיצד הסכימה התובעת לקבל לידיה סכום של 80,000 ₪ בלבד, מעבר למקדמה בסך 10,000 ₪, אם אכן נכונה טענתה שהתמורה עמדה על סך 184,000 ₪? כל זאת שאין מחלוקת שהשיקים נמסרו לאחר ביצוע ההתקנה?

6.עלינו לקבוע, אם כן, מהי ההסכמה שגובשה בין הצדדים באשר למערך השני – האם העלות המוסכמת הינה 184,000 ₪, כטענת התובעת, או שמא 90,000 ₪ כטענת הנתבעים. בנוסף מסתבר מהראיות שקיימת מחלוקת מתי הותקן המערך השני – האם בחודש פברואר 2006, כטענת התובעת בכתב תביעתה (סעיף 3 לכתב התביעה)? האם בחודש מרץ-אפריל, כטענת משה בחקירתו (עמ' 31 שו' 15)? האם בחודש יוני 2006, כטענת פרץ (עמ' 68 שו' 15-20)?. מחלוקת עיקרית נוספת בתיק זה נוגעת לטיבו של המערך השני שהותקן. התובעת טוענת שבמערך השני שהותקן לא היה כל ליקוי, לא בתכנון ולא בביצוע, ולראיה צירפה את חוות דעתו של המומחה מטעמה, מהנדס המכונות מר בני מאירי (להלן: "חוו"ד מאירי"). לעומתה טוענים הנתבעים שהמערך השני פעל רק ימים ספורים (סעיף 29 לנ/1), או אז התברר כי מערך זה אינו מתפקד כראוי ואינו עומד בתקן הנדרש על ידי המשרד לאיכות הסביבה. הנתבעים טוענים כי הזמינו את התובעת לצורך תיקון המערך, אולם בניגוד להתחייבות המפורשת של התובעת לדאוג לתיקונים תוך 24 שעות, לא עמדה בהבטחתה זו, מה גם שהמערך סבל מתקלות וליקויים, וחרף כל האורכות שניתנו בידי התובעת לתיקון המערך השני, דבר זה לא עלה בידיה. גם הנתבעים צירפו חוות דעת של מומחה לתמיכה בטענותיהם, חוות דעתו של המהנדס אריק יודלה, נספח ה' לנ/1 (להלן: "חוו"ד יודלה").

7.ביום 5/9/06 שיגרה התובעת לפרץ מכתב התראה, נספח ו' לכתב התביעה (להלן: "מכתב ההתראה"). במכתב ההתראה מצוין שהמערך השני הותקן בעסקה של הנתבעת עוד בחודש פברואר 2006; שהשכר הראוי שסוכם עבור המערך הינו 184,000 ₪; שהנתבעים מסרבים לשלם את התמורה המוסכמת ומעלים טענות שווא בנוגע לתקינות המערך; שאם וככל שקיימת תקלה במערכת, הרי נובעת היא מהעובדה שהנתבעים ניתקו את מערכת כניסת האוויר, שאמורה לפעול יחד עם המערך וכן לא עמדו בהתחייבויותיהם להקים קיר חוצץ. מכל הטעמים הללו נדרשו הנתבעים לשלם את הסך של 184,000 ₪, בניכוי הסך של 30,000 ₪ אשר שולם עד לאותו מועד (מקדמה ועוד שני שיקים שנפרעו).

8.אין מחלוקת כי לאחר משלוח מכתב ההתראה התקיימה פגישה במשרדי בא כוח התובעת, פגישה בה נכחו משה מטעם התובעת וביטון מטעם הנתבעת. פרץ לא היה נוכח בפגישה זו. בעקבות אותה פגישה בקשה התובעת להחתים את הנתבעים על הסכם פשרה אשר צורף כנספח "ב" לתצהיר פרץ (להלן: "טיוטת הסכם הפשרה"). בטיוטה נאמר, בין השאר, שבין הצדדים נתגלעו חילוקי דיעות בקשר לחובות הצדדים, תקינות המערכת וגובה התשלום, ולפיכך מוסכם כי סכום ההתחייבות יועמד על 135,000 ₪ כולל מע"מ; כי התובעת תדאג לתפעול המערך עד ליום 11/9/06; כי התובעת מתחייבת להעמיד שירותי תיקון ותחזוקה תוך 24 שעות וכן להעביר לידי הנתבעת הוראות יצרן, וזאת ביום 11/9/06. הנתבעים כאמור סירבו לחתום על טיוטת הסכם הפשרה, ופרץ בתצהירו (סעיפים 46-48) טוען כי בכך ניסתה התובעת להפעיל לחץ נוסף על הנתבעת, ניסיון שלא צלח.

9.בעקבות כישלון הפגישה, הוגשו שתי התביעות שבפניי. תחילה הוגשה תביעת התובעת (12/9/06), כשלתביעה נלוות בקשה דחופה להטלת עיקולים במעמד צד אחד על מלוא סכום התביעה (בש"א 173054/06, להלן : "הליך העיקול"). יש לציין כי בעקבות הליך העיקול נתפסו כספים אצל מחזיקים, ובדיון שהתקיים ביום 14/11/06 הצהירו באי כוח הצדדים כדלקמן: " בהמלצת ביהמ"ש ומבלי להודות בטענה כלשהי, הגענו להסכמה לפיה העיקול אצל המחזיקה 1 יוגבל לסך של 40.000 ₪ . שאר הכספים המצויים אצל המחזיקה מס' 1 יועברו לב"כ הנתבעים. לאחר פירעון כל אחד מהשקים המצויים בידי הנתבעים , יצומצם העיקול אצל המחזיקה 1 בסכום השיק שנפרע".

עוד אציין שבכתב התביעה הזכירה התובעת את המערך השני בלבד, ללא כל התייחסות למערך הראשון. התובעת טענה כאמור כי המסמך השני מהווה הסכם ולפיכך יש לחייב את הנתבעים בתשלום התמורה עבור המערך השני, בניכוי הסכומים שכבר שולמו. התביעה הופנתה הן כנגד הנתבעת והן כנגד פרץ, כמנהל החברה וכמזמין השירות בפועל. התובעת ציינה כי הנתבעת הינה חברת מעטים ולכן "יש לבטל את החיץ" בין החברה לפרץ ולחייבו אישית בסכום התביעה.

10.הנתבעים מצידם הגישו כתב הגנה והנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד. בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי יש לדחות על הסף את התביעה האישית כנגד פרץ, שכן היא אינה מגלה כל עילה כנגדו, כל מעשיו הינם בתוקף היותו מנהל בנתבעת ולא די בעובדה זו כדי להוביל לחיובו האישי. לגופו של עניין טענו הנתבעים כי המסמך השני אינו מהווה הסכם; הסכום אותו הסכימה הנתבעת לשלם עבור המערך השני, וגם זאת בדלית ברירה, עומד על סך של 90,000 ₪; אין מקום לשלם את הסכום במלואו, וזאת לנוכח התקלות הרבות שהתגלו במערך השני ואי התאמתו למוזמן. בכתב התביעה שכנגד פירטה הנתבעת את הנזקים אשר הסב לה המערך השני, כביכול, והכוללים הפסד הכנסות לחודשים יוני עד נובמבר 2006, בסכום כולל של 231,000 ₪. סכום זה, ביחד עם הסכום שכביכול שולם עבור המערך השני (90,000 ₪), הוא שנתבע בתביעה שכנגד (321,000 ₪).

הראיות וההוכחות

11.במסגרת הבקשות להטלת עיקולים ובקשת הנגד לביטול עיקולים שהוטלו במעמד צד אחד, הגיעו הצדדים להבנות בנוגע לעיקולים הזמניים. בדיון מיום 29/4/07 הודיע ב"כ התובעת שחרף ההסכמה שגובשה לפיה כל השיקים בהם אוחזת התובעת יפרעו (שמונה שיקים ע"ס 10,000 ₪, ראו הציטוט בסעיף 9 לעיל), אזי השיק האחרון שנפרע נושא את התאריך 20.10.06, ויתר השיקים חוללו בשל אי כיסוי מספיק. כך למעשה שולמו 50,000 ₪ בלבד על חשבון המערך השני, והתובעת טענה ועדיין טוענת שגם אם נאמץ את גרסת הנתבעים, גרסה המוכחשת על ידה, לפיה התמורה המוסכמת עומדת על סך של 90,000 ₪, אזי יש להוסיף מע"מ, לקזז את הסכום ששולם (50,000 ₪), ובכל מקרה יש יתרה לתשלום בסכום של כ – 53,000 ₪.

12.נשוב להליך העיקרי. לאחר שתמו ההליכים המקדמיים (הליכים אשר הצריכו את התערבותו של בית המשפט), הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים. התובעת הגישה את תצהירי משה (ת/1), עידו (ת/2) וחו"ד מאירי; ואילו הנתבעים הגישו את תצהירו של פרץ (נ/1) ואת חוו"ד יודלה. לאחר שהתיק הועבר לטיפולי כשופטת הוכחות, בקשתי את עמדת הצדדים לגבי מינוי מומחה מוסכם מטעם בית משפט. לאחר שניתנה הסכמת הצדדים, מונה המהנדס מר צבי נעמן כמומחה מטעם בימ"ש (החלטה מיום 29/10/08). לאחר שהוגשה חוות הדעת (סומנה במהלך ההליך במ/1, תכונה להלן : "חוו"ד נעמן"), הגישה התובעת בקשה לפסילת המומחה בטענה כי הסתבר שלמומחה נעמן היכרות מוקדמת עם מומחה הנתבעים, יודלה. בקשת הפסילה נדחתה, ראו החלטתי מיום 5/2/09, תוך שקבעתי שבעת חקירת מומחה בימ"ש ניתן יהיה להפנות אליו שאלות גם בנושא היכרות זו.

13.בתיק זה התקיימו שתי ישיבות הוכחות, וזאת לאחר שהצעת הנתבעים בישיבת קדם המשפט האחרונה שהתקיימה (25/10/07), לפיה התובעת תשמיש את המכונה, לא התקבלה. לפיכך – נשמעו עדויותיהם של משה; עידו; פרץ ומומחה ביה"מש. הצדדים ויתרו על חקירות יודלה ומאירי. לאחר שמיעת העדויות הוגשו סיכומים, בהם כל צד טען להסכמה שונה בנוגע לתמורת המערך השני; למצב המערך בעת התקנתו; לליקויים/מחדלים שהתגלו בו; וכן לגורם האחראי למחדלים אלו. כן טען כל צד שעדי הצד האחר אינם אמינים ואין לאמץ את גרסתם, ובנוסף טען כל צד שהצד האחר לא הביא עדים רלוונטים – התובעת תמהה הכיצד לא הובא ביטון לעדות, וזאת לנוכח העובדה שהוא זה נטל חלק בפגישה; והנתבעים תמהו על כך שרענן, האיש הטכני בתובעת שנטל חלק בהתקנות, לא הגיש תצהיר. כעת לא נותר אלא להכריע בסוגיות העומדות במחלוקת בין הצדדים, ובתמצית – מהי ההסכמה שגובשה לעניין המערך השני; האם יש ליקויים במערך זה; ואם התשובה לכך חיובית – מי אשם באותם ליקויים, האם התובעת, בשל תכנון ו/או ביצוע לקוי או שמא הנתבעת, בכך שלא דאגה להקמת הקיר החוצץ ו/או להפעלת מערכת הנישוף. כדי להכריע בשאלה האחרונה יש לקבוע מי מהצדדים היה אחראי להקמת הקיר החוצץ. בנוסף יש להתייחס לשאלת היריבות האישית עם פרץ ולתביעה שכנגד. אתייחס לשאלות אלו כסדרן.

ההסכמה לגבי המערך השני – האם 184,000 ₪? האם 90,000 ₪?

14.לאחר בחינת כלל הראיות בתיק ולאחר שהתרשמתי מהעדים אשר הופיעו בפניי, מעדיפה אני את גרסת הנתבעים לפיה סוכם על תשלום של 90,000 ₪ (לעניין המע"מ אתייחס בהמשך). גרסת התובעת לגבי המסמך השני נמצאה מלאה סדקים ובקיעים; עדותם של משה ועידו לא שכנעה אותי בנקודה זו, וזאת בלשון המעטה; קיים ספק רב בעיני אם המסמך השני הינו מסמך אותנטי, ואציין שהמקור שלו לא הוצג בפניי במהלך ההליך. מעבר לכך, האמור במסמך השני לא זכה לחיזוקים בראיות נוספות, ההיפך הוא הנכון, ראו למשל שמונת השיקים הנוספים, אי הקמת הקיר החוצץ על ידי הנתבעת והאמור בטיוטת הסכם הפשרה. ארחיב בנקודות אלו שמניתי לעיל, אשר הובילו אותי למסקנה שהמסמך השני אינו מהווה הסכם מחייב בין הצדדים ולא הייתה הסכמה לתשלום הסך של 184,000 ש"ח.